לֶחֶם לָבָן
פָּרוּס גָּדוֹל
גּוּשֵׁי גְּבִינָה רָזָה וְזֵיתִים
וּמָעַל הַכֹּל
טַעַם וֶלְוֶטָה –
הַמִּשְׁחָה הַמֻּמְלֶצֶת לְיָדַיִם עֲיֵפוֹת.
וּפַעַם אַחַת
בְּיוֹם שֶׁל חַג
הָיָה גַּם כֶּתֶם שֶׁל אֹדֶם
שֶׁבִּצְבֵּץ מִתַּחַת
לַקָּשֶׁה
שֶׁל הַלֶּחֶם.

חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר.
אַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים -
מַשָּׂאִית הַזֶּבֶל.

זֶה מַחְמִיר וְהוֹלֵךְ –
טִיּוּחַ חֲטָאֵי עָבָר
בְּהַנְמָקוֹת חֲדָשׁוֹת, בְּתִקְוָה
לְהַפְרִיךְ אֶת הָאֱמֶת. עַכְשָׁו
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת שׁוּב בְּעֶזְרַת
הַנָּשִׁים – וּבִמְקוֹם
תְּפִלּוֹת דַּעְתִּי נוֹדֶדֶת
וּמוֹצֵאת מִלִּים גְּדוֹלוֹת
לְנִקּוּי הַלּוּחַ,
חוֹטְאִים גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי
שֶׁיְּחַטְּאוּנִי

אַף כִּי חֲטָאֵינוּ כַּשָּׁנִי

הֵכִין קָפֶה
הִדְלִיק סִיגָרְיָה
הִתְיַשֵּׁב כְּמוֹ סִימָנִיָּה
בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.

לֹא שֶהָיָה לוֹ עִנְיָן מְיֻחָד
לְהָסֵב אֵלָיו רָצָה רַק

שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה
מִכָּאן וְהָלְאָה

אַחֲרֵי שֶיִּמְעַךְ אֶת הָאֵשׁ
וְיִלְגֹּם אֶת שְׂרִידֵי פָּנָיו
מִן הַסֵּפֶל

אָסוּר לִכְתֹּב עַל שֶׁבֶר
שֶׁהִשְׁלִים עִם שִׁבְרוֹנוֹ,
אָסוּר בַּדְּיוֹ הָרַעֲנַנָּה
הַמַּצִּיעָה אֶפְשָׁרֻיּוֹת.
אֵין לְעָרֵב דְּיוֹ צְעִירָה
בְּיָפְיוֹ הַמְשֻׁמָּר
הַבּוֹהֵק כֶּעָלִים
בְּזִכְרוֹנוֹ שֶׁל עֵץ בְּשַׁלֶּכֶת.
כִּי הַשֶּׁבֶר שֶׁבֶר,
גַּם אִם נִשְׁתַּמֵּר בּוֹ יֹפִי
לְיָמָיו הַמְרֻסָּקִים.